A PHP Error was encountered

Severity: Notice

Message: Undefined variable: lang

Filename: inc/common.php

Line Number: 10

בית מורשה - מאמרים: מאמרים בנושא צדק חברתי - כללי כבוד האדם וצלם אלוהים - על היחס לעבריינים
דף הבית > מאמרים > מאמרים בנושא צדק חברתי > כללי
מאמרים

כבוד האדם וצלם אלוהים - על היחס לעבריינים /

הרב ד"ר בני לאו

להבדיל ממערכות משפט אחרות שאינן נוהגות כבוד בפושעיהם ועברייניהם, בא במשפט העברי לידי ביטוי אפילו כבוד הגנב כפי שמובא במסכת בבא קמא עט ע"ב, שהגנב שגנב שור מחוייב לשלם חמישה תחת השור, אולם הגנב שגנב שה מחוייב לשלם ארבעה בלבד תחת השה! ומסביר רבי יוחנן בן זכאי: זאת משום שחס הקב"ה על כבודם של הבריות; שור שהולך ברגליו משלם הגנב חמישה תחת השור, אך הגונב שה היות והגנב טוענו על כתפו ואינו מהלך לבדו משלם הגנב ארבעה תחת השה. ומסביר רש"י במקום:
"שה שהרכיבו הגנב על כתיפו וזלזל את עצמו בו לפיכך היקל הקב"ה עליו בתשלומין".


הלכה זו הינה מפתיעה משום התייחסותה לכבוד הבריות ביחס לעבריינים; זוהי בעצם גדולתה של התורה: הכבוד אינו ניתן לאדם בשל מעלותיו או בזכות תכונותיו או מעשיו; האדם זכאי לכבוד מעצם היותו אדם. זאת ועוד, האדם הרגיל, אין כבודו בסכנת פגיעה; העבריין, המחלל את כבודו בעצמו ומחולל ע"י הבריות, בכ"ז איננו מוצא מחוץ לכלל. ודברי רבי יוחנן אלו, משיבים לאדם את כבודו האבוד.
המושג בו משתמש רבי יוחנן בן זכאי הוא "כבוד הבריות" ברמיזה לצלם אלקים שבו מעצם בריאתו ע"י בורא עולם.


הדרישה לשמירה על צלם האלקים שבאדם, גם אצל העבריין מצויה כבר בתורה (דברים כה), המלמדת אותנו שכאשר באים אנו להוציא את ענשו של העבריין לפועל אין אנו רשאים בזמן ריצוי העונש לגרום לביזויו ולפגוע בכבוד האדם שבו. דבר זה נלמד מהפסוק "ונקלה אחיך לעיניך". מחד למדונו חז"ל (מכות פרק ג) "כיון שלקה הרי הוא כאחיך" ומאידך שאין אנו רשאים לגרום לקלונו; וכן בספר דברים (פרק כא), בו מצווה אותנו התורה "וכי יהיה באיש משפט מוות והומת ותלית אותו על עץ; לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו כי קללת אלקים תלוי וגו' "וכבר פירשו חכמינו ז"ל שהיות והאדם ברוא בצלם אלקים נדמה כאילו בבואה מממנו ית' תלויה בהיות האדם תלוי.


ומהיות נקודת המוצא לדברים אלו מהיות האדם ברייתו של הקב"ה, אין מדובר בכאן בכבוד ישראל בלבד, כאמור לעיל כבוד האדם נובע מעצם היות האדם ברייתו של הקב"ה ולכן אין מדובר כאן בכבוד ישראל בלבד כי אם בכבוד הבריות כולן. כמשמע אצל הרמב"ם:
"ואל יהי כבוד הבריות קל בעיניו שהרי הוא דוחה את לא תעשה של דבריהם. וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקין בתורת אמת שיהיה זהיר שלא יהרס כבודם אלא להוסיף בכבוד המקום בלבד וגו' ".
המוצא של התורה היא היות האדם צלם אלקים. כולם חייבים בכבוד כולם. היחס הנכון והראוי בא לידי ביטוי בדברי הרמב"ם החותמים את הלכות עבדים, הדנים ביחס לעבדים זרים, כנענים, שעל פי התורה נחשב לרכוש אדוניו (הלכות עבדים פרק ח הלכה ט):


מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך. ואף על פי שהדין כך, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק. ולא יכביד עולו על עבדו, ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה.
חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן. הרי הוא אומר (תהלים קכג, ב): "כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה".


וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים. לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן: "אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי" (איוב לא, יג), "הלא בבטן עושֵֹני עָשָהו ויכֻנֶנוּ בָרֶחם אחד" (שם, פסוק טו).


ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי עבודה זרה. אבל זרעו של אברהם אבינו, והם ישראל, שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה, וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים, רחמנים הם על הכל. וכן במידותיו של הקב"ה, שציוונו להידמות בהם, הוא אומר: "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ט). וכל המרחם - מרחמין עליו, שנאמר: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבֶּך" (דברים יג, יח).


"לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה". זה כלל גדול בתורת דיני העבודה בישראל. "ויכֻנֶנוּ ברחם אחד" - מקור אחד לכל בני האדם, והכול חייבים בכבוד הכול, אפילו עבד. ואם כך בעבדים שחיו בימים עברו, כשהייתה העבדות חזון נפרץ, כמעט בגדר נורמה, הרי שבני אדם, גם אם חטאו בפלילים, החיים במדינה יהודית ודמוקרטית, שערך כבוד האדם וחירותו הוא מעמודי התווך שלה, על אחת כמה וכמה.